פנטסיה

פנטסיה הוא סרט משעמם. הוא ארוך מידי, איטי מידי ואין בו דיבור, למעט קטעי המעבר. הדעה הזאת כנראה לא תהיה פופולרית בימינו, אבל כשהסרט יצא ב-1940 הוא היה כישלון מסחרי והביקורות עליו היו חלוקות.

כשדיסני עלה לבמה בטקס האוסקר ב-1942 לקבלת פרס על "outstanding contribution to the advancement of the use of sound in motion pictures through the production of Fantasia" הוא אמר:

"We all make mistakes. Fantasia was one but it was an honest mistake."

כשהסרט יצא שוב ב-1969 הוא החל לעשות רווח. הוא שווק מחדש לקהל היעד הגדול של אותה תקופה – צעירים תחת השפעת סמים. השילוב של המוזיקה עם האנימציה סיפק חוויה פסיכדלית להיפים של שנות ה-70 ובפרסומות לסרט הוא שווק כ-the ultimate trip!

הסרט מורכב מתשעה קטעים של מוזיקה קלאסית מומחזים באנימציה, וביניהם קטעי מעבר מצולמים. הרעיון היה לדמות את החוויה של קונצרט של מוזיקה קלאסית, ולהוסיף עניין לציבור הרחב בעזרת אנימציה.

טוקטה ופוגה ברה מינור – החלק הראשון מתחיל עם המקהלה, בקטע נחמד של משחק עם צללים וצבעים, ולאחר מכן ממשיך לאנימציה אבסטרקטית לחלוטין, שאותי פחות עניינה, אבל בוודאי קלעה לטעמם של ההיפים.

סוויטת מפצח האגוזים – קטע חביב שאמור להציג את חילופי העונות. הוא מתחיל עם פיות שמעירות את הפרחים, ממשיך עם קטע מוזר של פטריות רוקדות, קטעי מחול של פרחים, דגים ועוד פרחים. הקטע היה יכול להיות מהנה יותר אם הוא לא. היה. כל כך. איטי.

שוליית הקוסם – הקטע המפורסם והאהוב ביותר מהסרט. למעשה הסרט נוצר בזכות הקטע הזה. מה שהתחיל כסרטון עבור סדרת Silly Symphonies הפך לסרט באורך מלא כשהתקציב שלו תפח יותר מידי. הסיפור מבוסס על פואמה של גתה – מיקי הוא שולייה של קוסם זקן. הקוסם מורה על מיקי למלא קדרה במים. כשהקוסם עוזב את הסדנה, מיקי מחליט לכשף מטאטא שיעשה את העבודה במקומו, אך במהרה מיקי מגלה שהוא לא יכול להפסיק הכישוף.

פולחן האביב – אחד הקטעים המשעממים באנתולוגיה. עם כל אהבתי לסרטי טבע, לצפות בדקות שלמות של לבה מונפשת זה לא כוס התה שלי.

אחרי הקטע הזה יש הפסקה – כשהסרט הוקרן במקור הייתה הפסקה בת 15 דקות, בדומה להפסקה שתהיה בקונצרט אמיתי. ואחריה קטע קצר של "היכרות עם הצליל".

הסימפוניה השישית (הפסטורלית) – הקטע מבוקר על היותו קיטשי. הוא מציג דמויות מהמיתולוגיה היוונית – החל מקנטאורים ופאונים ועד אלים יווניים. מדובר בקטע נחמד, ופחות משעמם מפולחן האביב, למשל. הקטע זכה לביקורת גם בגלל היותו גזעני – הוא הציג קטעים עם דמויות סטריאוטיפית של קנטאוריות שחורות שמשרתות את הקנטאוריות הלבנות. הקטעים צונזרו בסוף שנות ה-60, אך ניתן לראות אותם ביוטיוב. הנה הקטע כולו לא מצונזר:

מחול השעות – ריקוד בלט קלאסי עם חיות – יענים, היפופוטמיות, פילות ותנינים. חוץ משוליית הקוסם, זה הקטע הכי משעשע וגם האהוב עלי. משהו בשני הקטעים האלו מזכיר לי את דיסני יותר משאר הסרט. אין טעם להכביר במילים, פשוט צפו ותהנו מהקטע במלואו:

לילה על הר קירח ואווה מריה – הקטע שסוגר את הסרט. בליל כל הקדושים, של הר קירח, השטן מזמן שדים ורוחות ומתעלל בהם להנהתו, עד שמגיע אור הבוקר, ואיתו קבוצת מתפללים בדרכם לכנסייה שרים אווה מריה.

פנטסיה נחשב כיום לאחד מהסרטים החשובים ביותר של דיסני, והוא ללא ספק הקדים את זמנו. דיסני עצמו מעולם לא זכה לראות את הסרט מצליח. אי אפשר להתעלם מהחשיבות שלו, ועדיין הייתי מעדיפה לו היו מקצרים אותו (חלק מהקטעים מיותרים לדעתי), ואם הוא לא היה כזה איטי.

ולסיום, A Corny Concerto, פארודיה על פנטסיה של Merrie Melodies: